הבלוג הזה הוא אני.
אני משתפת בו מעולמי, מחיי, מהיצירה שלי ובמה שנותן לי השראה.
אני משתפת בו מעולמי, מחיי, מהיצירה שלי ובמה שנותן לי השראה.
ורק במה שעושה לי טוב.
נשמע פשוט וקלישאתי. אבל עברתי כברת דרך משמעותית והבחירה ממש לא אקראית .
לפני כשלוש שנים אחותי הצעירה ממני נפטרה. אחרי שנה לא פשוטה אבל אפשר לומר שדי בהפתעה.
השבר היה גדול ותחושת האובדן קשה.
ההלם הראשוני עבר, ההכרה התעוררה והמציאות חילחלה ופינתה את מקומה לבהלה, לחרדה קיומית לי, לבן זוגי, לילדיי, ליתר בני משפחתי. הרי אף אחד לא יכול להבטיח לי שזה לא יקרה לי. שוב.
הימים עברו וחיפשתי דרך.
מפלט לנפש שלי.
וחזרתי למקום הכי טבעי ונוח לי. לאומנות וליצירה.
הדגדוג המוכר בקצות האצבעות חזר. ובעידודו של בן זוגי, החלטתי להתחיל לכתוב בלוג.
בחרתי לקרוא לו "הכל טוב"קצת כדי להרגיע ולהזכיר לעצמי שהכל יהיה בסדר. הכל בסדר. החיים חזקים מהכל וחייבים להמשיך קדימה.
וקצת כדי להעביר מסר ש"הכל הולך". מבחינתי אין כללים ביצירה ובאומנות והדרך היא החשובה.
ועכשיו, יותר משנה אחרי שהבלוג עלה לאוויר ואני ממש כותבת, אני יכולה להגיד בוודאות שהסוף הטראגי הזה היווה התחלה עבורי.
לעיתים, בנקודת זמן ספציפית קשה לנו לראות את התמונה כולה ואנחנו שקועים באותה נקודה בלי יכולת להתקדם. אבל אם נבין שכל נקודה בחיינו היא חלק מרצף ארוך מאוד, נוכל להתייחס לכל אירוע או נקודה בחיינו כאל התחלה.
כל בוקר הוא התחלה חדשה, כל חיוך וצחוק של ילד הוא התחלה והבטחה, כל מחווה של אהובים הוא התחלה.
כל בחירה שנעשה היא התחלה.
ואני בחרתי להתחיל מחדש ולהמשיך לחיות.
להמשיך לחיות חיים מלאים,
מלאים בהודיה על כל הטוב שיש לי ועוד יהיה לי.
להקיף את עצמי באנשים שאני אוהבת, ביצירה, באומנות, בצבע.
להרגיש את הדגדוג באצבעות, לחייך אליו ולתת לו דרור.
החיים הם כאן ועכשיו.
הכל טוב!
